החלטה בתיק מ"ת 21843-11-11 - פסקדין

עיינתי בחומר החקירה ולאחר עיון זה התרשמתי, מהסיבות שאפרט עוד מעט, כי מדובר בתיק שבו סיכויי ההרשעה אינם ודאיים. גם אם חומר הראיות כפי שהוא יובא בפני ביהמ"ש ולא יעבור כל שינוי במהלך המשפט, הרי שעדיין יתכן ויווצר ספק בדבר אשמת הנאשם במיוחס לו.

במה דברים אמורים?

העד המרכזי כנגד הנאשם הינו המתלונן. הוא היחיד אשר זיהה את הנאשם כמי שדקר אותו. חברו של המתלונן העד זרח לא ראה את האירוע בזמן התרחשותו, אלא רק הבחין בתוצאות האירוע, דהיינו שהמתלונן דקור והובילו לבית החולים. כל שהעד זרח יודע הוא מפי המתלונן.

המתלונן מסר גרסה במשטרה שתחילתה אמירה כי שני אנשים שאיננו מכיר תקפו אותו ואחד מהם דקר אותו. בהמשך אותה גרסה העלה כיוון אפשרי ובגדר חשד בלבד שמי שדקר אותו הינו הנאשם וזאת על רקע איומים לכאורה שהפנה כלפיו הנאשם בעבר בגין חברה משותפת שהייתה להם לסירוגין, ועל רקע הרגשתו של הנאשם כי בקשר שהיה למתלונן עם אותה חברה, זו בגדה בנאשם.

בהמשך מסר המתלונן גרסה נוספת במשטרה, או אז כבר ציין בגדר עובדה כי מי שתקף אותו וזוהה על ידו בזמן אמת כתוקף הינו הנאשם כאשר בשלב זה המתלונן אף יודע למסור את שם משפחתו של הנאשם, דבר שלא נעשה על ידו בעדות הקודמת.

המתלונן נשאל מדוע שינה גרסתו, כאשר כזכור מדובר בשינוי כפול, האחד תוך כדי הגרסה הראשונה והשני בין הגרסה הראשונה לשניה. המתלונן מסר מספר הסברים, אחד שהיה מבולבל בעת שנחקר לראשונה בבית החולים כשהוא פצוע, השני כי לא רצה להיות "מלשן" ולמסור תלונה למשטרה ואף בגרסתו העדכנית ביחס לנאשם איננו רואה בגדר תלונה.

צודק הסנגור כי אם אלה, ביחד או לחוד היו מניעיו של המתלונן לשינוי גרסתו, הרי שהדבר לא היה מביא לאזכורו של הנאשם, גם אם בפרטים חסרים עוד בגרסה הראשונה. לכל היותר יש באי הרצון להיות מלשן בכדי להסביר את השינוי במהלך הגרסה הראשונה, אך אין בכך בכדי להסביר את השוני בין הגרסה השניה לראשונה, עת לפתע הנאשם שפרטיו כבר ידועים למשטרה, משמע ההלשנה כבר בוצעה, הפך מחשוד למבצע העבירה.

עוד יש לזכור כי על פי דברי חברו של המתלונן, העד זרח, בזמן אמת המתלונן ספר לו כי שני רעולי פנים תקפו אותו ורק בגרסתו השניה בחלקה האחרון "יישר קו" עם גרסתו המאוחרת של המתלונן או אז סיפר כי בזמן אמת המתלונן מסר לו כי הנאשם, בשמו המלא, תקף אותו. הנה כי כן, ובשים לב לפגם בגרסתו הראשונה של העד זרח בדבר אי הפרדה בין הניצים (בניגוד לדברי עד נייטרלי בעניין מר מכלין), הרי שמלכתחילה העד זרח איננו מהימן, וגם אם הוא כן מהימן, הרי שמדווח הוא באופן סותר על אמירות המתלונן לגבי תקיפתו. אף אם נראה את דברי העד זרח ככאלה שאמינים רק בחלק האחרון שלהם, משמע שהמתלונן אמר לו בזמן אמת שהנאשם תקף אותו, הרי שעדיין מדובר במי שחי את האירוע מפי המתלונן, ולכן אין הוא יכול לקדם את הבירור הראייתי בעניין.

לצד כל אלה צפה ועולה תמיהה נוספת. הן הנאשם והן המתלונן מעידים על עצמם כמי שקיימו קשר רומנטי עם אותה בחורה בשם קטי במשך תקופה משמעותית. המתלונן במשך מס' שבועות ואילו הנאשם במשך שנה שנתיים. בכל זאת מי מהם לא יודע למסור פרטים בסיסיים לגביה כשם משפחה ומספר טלפון. כאמור תמיהה זו הינה גם ביחס לנאשם רק כשבוחנים אנו את ראיות התביעה יש לה משמעות מיוחדת לגבי הגרסה של המתלונן.

במה דברים אמורים?

אם המתלונן לא ידע לציין את שם משפחתה של חברתו קטי שהיא בעיניו העילה לדקירה בעיני הנאשם, כיצד את הנאשם דווקא הכיר בשמו המלא כאשר מלכתחילה ככל שהיה ביניהם קשר על פי דברי המתלונן, הרי שהדבר התמצה בשיחות מעטות שתוכנם איום מצד הנאשם כלפיו. מצב דברים זה בו המתלונן לא מכיר את שם משפחתה של חברתו, אך יודע לספר שם משפחתו של חברה לשעבר שכמעט לא בקשר עמו הינו תמוה ביותר, בין אם הדברים אמורים ביחס לידיעת המתלונן את שם משפחת הנאשם ובין אם בכלל לאמינותו הכללית של המתלונן.

סוף דבר - בסיפור המעשה העולה מכתב האישום רב הנסתר על הנגלה ועל כן סבורני כי סיכויי ההרשעה בתיק זה אינם כאלה אשר מביאים את כתב האישום לכזה שמגבש מסוכנות ברמה מחייבת מעצר עד תום ההליכים. יצוין כי אילו כתב האישום היה מבוסס ראייתית לא היה ספק שיש מקום למעצר עד תום ההליכים בשים לב למהות העבירה ונסיבותיה, אך כאשר הבסיס הראייתי פחת באופן שתואר, גם המסוכנות פחתה ועל כן יש מקום לשקול את חלופת המעצר שהציע הסניגור. לשם כך ביהמ"ש ישמע עתה את המפקחות שהוצעו.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ח חשון תשע"ב, 15/11/2011 במעמד הנוכחים.

<#8#>

החלטה

התרשמתי ששתי העדות יכולות להיות מפקחות ראויות באופן שיגבו זו את זו וכי הן מבינות את התפקיד הנדרש מהן.